Mateus 15

¹אז באו אל ישוע הסופרים והפרושים אשר מירושלים:

²ויאמרו מדוע תלמידיך עברים את קבלת הזקנים כי אינם רחצים את ידיהם באכלם לחם:

³ויען ויאמר אליהם מדוע גם אתם עברים את מצות אלהים בעבור קבלתכם:

⁴כי אלהים צוה לאמר כבד את אביך ואת אמך ומקלל אביו ואמו מות יומת:

⁵ואתם אמרים האמר לאביו ולאמו קרבן כל מה שאתה נהנה לי אין עליו לכבד את אביו ואת אמו:

⁶ותפרו את דבר האלהים בעבור קבלתכם:

⁷חנפים היטב נבא עליכם ישעיהו לאמר:

⁸העם הזה נגש בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני:

⁹ותהו יראתם אתי מצות אנשים מלמדים:

¹⁰ויקרא אל העם ויאמר להם שמעו והבינו:

¹¹לא הבא אל הפה יטמא את האדם כי אם היוצא מן הפה הוא מטמא את האדם:

¹²ויגשו אליו תלמידיו ויאמרו הידעת כי הפרושים בשמעם את הדבר הזה נכשלו בו:

¹³ויען ויאמר כל מטע אשר לא נטע אבי שבשמים עקור יעקר:

¹⁴הניחו אותם מנהלים עורים המה לעורים וכי יוליך עור את העור ונפלו שניהם בתוך הבור:

¹⁵ויען פטרוס ויאמר אליו באר לנו את המשל הזה:

¹⁶ויאמר ישוע עדנה גם אתם באין בינה:

¹⁷העוד לא תשכילו כי כל הבא אל הפה יורד אל הכרש וישפך משם למוצאות:

¹⁸אבל היוצא מן הפה יוצא מן הלב והוא מטמא את האדם:

¹⁹כי מן הלב יוצאות מחשבות רע רציחות נאופים זנונים גנבות עדיות שקר וגדופים:

²⁰אלה הם המטמאים את האדם אבל אכול בלי נטילת ידים לא יטמא את האדם:

²¹ויצא ישוע משם ויסר אל גלילות צור וצידון:

²²והנה אשה כנענית יצאה מן הגבולות ההם ותצעק אליו לאמר חנני אדני בן דוד כי בתי מענה מאד על ידי שד:

²³והוא לא ענה אתה דבר ויגשו תלמידיו ויבקשו ממנו לאמר שלחה כי צעקת היא אחרינו:

²⁴ויען ויאמר לא שלחתי כי אם אל הצאן האבדות לבית ישראל:

²⁵והיא באה ותשתחו לו לאמר אדני עזרני:

²⁶ויען ויאמר לא טוב לקחת את לחם הבנים ולהשליכו לצעירי הכלבים:

²⁷ותאמר כן אדני אפס כי גם צעירי הכלבים יאכלו מפרורים הנפלים מעל שלחן אדניהם:

²⁸ויען ישוע ויאמר אליה אשה גדלה אמונתך יהי לך כרצונך ותרפא בתה מן השעה ההיא:

²⁹ויעבר ישוע משם ויבא אל ים הגליל ויעל ההרה וישב שם:

³⁰ויבאו אליו המון עם רב ועמהם פסחים עורים חרשים קטעים ורבים כהמה ויפילום לרגלי ישוע וירפאם:

³¹ויתמהו העם בראותם את האלמים מדברים והקטעים בריאים והפסחים מתהלכים והעורים ראים וישבחו את אלהי ישראל:

³²ויקרא ישוע אל תלמידיו ויאמר נכמרו רחמי על העם כי זה שלשת ימים עמדו עמדי ואין להם מה לאכל ואינני אבה לשלחם רעבים פן יתעלפו בדרך:

³³ויאמרו אליו התלמידים מאין לנו די לחם במדבר להשביע את ההמון הגדול הזה:

³⁴ויאמר ישוע אליהם כמה ככרות לחם לכם ויאמרו שבע ומעט דגים קטנים:

³⁵ויצו את המון העם לשבת לארץ:

³⁶ויקח את שבע ככרות הלחם ואת הדגים ויברך ויפרס ויתן אל התלמידים והתלמידים נתנו לעם:

³⁷ויאכלו כלם וישבעו וישאו מן הפתותים הנותרים שבעה דודים מלאים:

³⁸והאכלים היו ארבעת אלפי איש מלבד הנשים והטף:

³⁹וישלח את העם וירד באניה ויבא אל גבול מגדלא: