Romanos 10

¹אחי חפץ לבבי ותפלתי לאלהים בעד ישראל אשר יושעו:

²כי מעיד אני עליהם שיש להם קנאה לאלהים אך לא בדעת:

³כי את צדקת אלהים לא ידעו ויבקשו להקים את צדקתם ובעבור זאת לצדקת אלהים לא נכנעו:

⁴כי המשיח סוף התורה לצדקה לכל המאמין בו:

⁵כי משה כתב על דבר הצדקה מתוך התורה אשר יעשה אתם האדם וחי בהם:

⁶והצדקה אשר מתוך האמונה כה אמרת אל תאמר בלבבך מי יעלה השמימה הלא זאת היא להוריד את המשיח:

⁷או מי ירד לתהום זאת היא להעלות את המשיח מן המתים:

⁸אבל מה היא אמרת קרוב אליך הדבר בפיך ובלבבך הוא דבר האמונה אשר אנחנו מבשרים:

⁹כי אם תודה בפיך אשר ישוע הוא האדון ותאמין בלבבך אשר האלהים העירו מן המתים אז תושע:

¹⁰כי בלבבו יאמין האדם והיתה לו לצדקה ובפיהו יודה והיתה לו לישועה:

¹¹כי הכתוב אמר כל המאמין בו לא יבוש:

¹²ואין הבדל בזה בין היהודי ליוני כי אדון אחד לכלם והוא עשיר לכל קראיו:

¹³כי כל אשר יקרא בשם יהוה ימלט:

¹⁴ועתה איך יקראו אל אשר לא האמינו בו ואיך יאמינו באשר לא שמעו את שמעו ואיך ישמעו באין מגיד:

¹⁵ואיך יגידו אם אינם שלוחים ככתוב מה נאוו רגלי מבשר שלום מבשר טוב:

¹⁶אך לא כלם שמעו לקול הבשורה כי ישעיהו אמר יהוה מי האמין לשמעתנו:

¹⁷לכן האמונה באה מתוך השמועה והשמועה על ידי דבר אלהים:

¹⁸ואמר הכי לא שמעו אמנם בכל הארץ יצא קום ובקצה תבל מליהם:

¹⁹ואמר הכי ישראל לא ידע הנה כבר משה אמר אני אקניאכם בלא עם בגוי נבל אכעיסכם:

²⁰וישעיהו מלאו לבו לאמר נמצאתי ללא בקשני נדרשתי ללוא שאלו:

²¹ועל ישראל הוא אמר פרשתי ידי כל היום אל עם סורר ומרה: