2 Coríntios 5

¹אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁאִם יֵהָרֵס בֵּית מִשְׁכָּנֵנוּ הָאַרְצִי, יֵשׁ לָנוּ בִּנְיָן מֵאֵת אֱלֹהִים, בַּיִת שֶׁאֵינוֹ מַעֲשֵׂה יָדַיִם וְהוּא בַּשָּׁמַיִם לְעוֹלָמִים.

²הֵן בָּזֶה, בְּמִשְׁכָּנֵנוּ הָאַרְצִי, נֶאֱנָחִים אָנוּ וְעַזִּים כִּסּוּפֵינוּ לִלְבֹּשׁ גַּם אֶת בֵּיתֵנוּ אֲשֶׁר מִן הַשָּׁמַיִם -

³אִם אָמְנָם נִמָּצֵא עוֹד לְבוּשִׁים וְלֹא עֲרֻמִּים -

⁴כִּי גַּם בִּהְיוֹתֵנוּ בְּמִשְׁכָּנֵנוּ כָּעֵת, נֶאֱנָחִים אָנוּ מִכֹּבֶד הַמַּשָֹא; שֶׁהֲרֵי אֵינֶנּוּ חֲפֵצִים לְהִתְפַּשֵּׁט, אֶלָּא לְהוֹסִיף לְבוּשׁ בְּאֹפֶן שֶׁהַכָּפוּף לַמָּוֶת יִבָּלַע עַל־יְדֵי הַחַיִּים.

⁵וֵאלֹהִים הוּא אֲשֶׁר הֵכִין אוֹתָנוּ לְכָךְ וְנָתַן לָנוּ אֶת עֵרְבוֹן הָרוּחַ.

⁶עַל כֵּן מְלֵאֵי בִּטָּחוֹן אָנוּ בְּכָל עֵת וְיוֹדְעִים כִּי בְּהִמָּצְאֵנוּ בַּגּוּף רְחוֹקִים אָנוּ מִן הָאָדוֹן,

⁷שֶׁכֵּן עַל־פִּי אֱמוּנָה אֲנַחְנוּ מִתְהַלְּכִים וְלֹא עַל־פִּי מַרְאֵה עֵינַיִם.

⁸וְאוּלָם מְלֵאֵי בִּטָּחוֹן אָנוּ וּמַעְדִּיפִים לָצֵאת מִמִּשְׁכַּן הַגּוּף וְלָבוֹא הַבַּיְתָה אֶל הָאָדוֹן.

⁹לָכֵן גַּם שׁוֹאֲפִים אָנוּ לִהְיוֹת רְצוּיִים לְפָנָיו, בֵּין שֶׁאָנוּ בְּמִשְׁכָּנֵנוּ בֵּין שֶׁאָנוּ מִחוּצָה לוֹ,

¹⁰כִּי כֻּלָּנוּ חַיָּבִים לְהֵרָאוֹת לִפְנֵי כֵּס הַמִּשְׁפָּט שֶׁל הַמָּשִׁיחַ, לְמַעַן יְקַבֵּל כָּל אֶחָד כְּפִי הַמַּעֲשִׂים שֶׁעָשָׂה בְּעֵת הֱיוֹתוֹ בַּגּוּף, אִם טוֹב וְאִם רַע.

¹¹מִתּוֹךְ הַכָּרַת יִרְאַת אֲדֹנָי אֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים עַל לֵב בְּנֵי אָדָם כְּדֵי לְשַׁכְנְעָם. גְּלוּיִים אָנוּ לֵאלֹהִים, וַאֲנִי מְקַוֶּה שֶׁאֲנַחְנוּ גְּלוּיִים גַּם לְעֵינֵי מַצְפּוּנְכֶם.

¹²אֵין אָנוּ שׁוּב מְשַׁבְּחִים אֶת עַצְמֵנוּ לִפְנֵיכֶם, אֶלָּא נוֹתְנִים בְּיֶדְכֶם סִבָּה לְהִתְגָּאוֹת בָּנוּ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָכֶם מַה לְּהַצִּיב נֶגֶד הָאֲנָשִׁים הַמִּתְגָּאִים בְּמַרְאֵה פָּנִים וְלֹא בְּמַה שֶּׁבַּלֵּב.

¹³וְאִם יָצָאנוּ מִדַּעְתֵּנוּ, הֲרֵי זֶה לְמַעַן אֱלֹהִים; וְאִם מְפֻכָּחִים אָנוּ, הֲרֵי זֶה לְמַעַנְכֶם;

¹⁴שֶׁכֵּן אַהֲבַת הַמָּשִׁיחַ דּוֹחֶקֶת בָּנוּ, בְּהַכִּירֵנוּ שֶׁאֶחָד מֵת בְּעַד הַכֹּל, לָכֵן הַכֹּל מֵתוּ.

¹⁵וּבְעַד הַכֹּל הוּא מֵת, כְּדֵי שֶׁאֵלֶּה הַחַיִּים לֹא יִחְיוּ עוֹד לְמַעַן עַצְמָם, אֶלָּא לְמַעַן זֶה אֲשֶׁר מֵת וְקָם בַּעֲדָם.

¹⁶עַל כֵּן מֵעַתָּה אֵין אָנוּ מַכִּירִים אִישׁ עַל־פִּי רְאוּת אֱנוֹשִׁית; וְגַם אִם הִכַּרְנוּ אֶת הַמָּשִׁיחַ עַל־פִּי רְאוּת אֱנוֹשִׁית, הֲרֵי כָּעֵת אֵינֶנּוּ מַכִּירִים אוֹתוֹ עוֹד בְּאֹפֶן כָּזֶה.

¹⁷עַל כֵּן מִי שֶׁנִּמְצָא בַּמָּשִׁיחַ הוּא בְּרִיאָה חֲדָשָׁה. הַיְשָׁנוֹת עָבְרוּ; הִנֵּה נִהְיוּ חֲדָשׁוֹת.

¹⁸וְהַכֹּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים שֶׁרִצָּה אוֹתָנוּ אֵלָיו עַל־יְדֵי הַמָּשִׁיחַ, וּמָסַר לָנוּ אֶת שֵׁרוּת הָרִצּוּי.

¹⁹כְּלוֹמַר: אֱלֹהִים הָיָה בַּמָּשִׁיחַ מְרַצֶּה אֶת הָעוֹלָם אֶל עַצְמוֹ מִבְּלִי לַחְשֹׁב לָהֶם אֶת עֲווֹנוֹתֵיהֶם, וְהוּא שָׂם בָּנוּ אֶת דְּבַר הָרִצּוּי.

²⁰לָכֵן שַׁגְרִירֵי הַמָּשִׁיחַ אָנוּ וֵאלֹהִים כְּמוֹ מַפְצִיר בְּאֶמְצָעוּתֵנוּ. וּבְכֵן מַפְצִירִים אָנוּ בְּשֵׁם הַמָּשִׁיחַ: הִתְרַצּוּ נָא לֵאלֹהִים!

²¹אֶת זֶה אֲשֶׁר לֹא יָדַע חַטָּאת עָשָׂה לְחַטָּאת בַּעֲדֵנוּ, כְּדֵי שֶׁאָנוּ נִלְבַּשׁ אֶת הַצְּדָקָה שֶׁל אֱלֹהִים בּוֹ.